מתוך הסרט תולדות האהבה

את חודש ספטמבר, שבמהלכו תחל שנת תשע"ח, נחגוג עם יום הקולנוע הישראלי; מבחר סרטים חדשים וטרום בכורה לצד סרטים קלאסיים; מפגש עם יוצרות ויוצרים; מחווה לז'אן מורו, אחת השחקניות המופלאות, שבחודש יולי הלכה לעולמה; תכנית שתוקדש לסרטיה עטורי השבחים והפרסים של הבמאית המוערכת, סופיה קופולה; סינמטק לילדות ולילדים; פוקוס על יצירתו של אקי קאוריסמקי; 


מתוך הסרט הפיתוי

קולנוע וקולנועניות - סופיה קופולה

סופיה קופולה החלה את דרכה הקולנועית בינקותה בטקס הטבלה על סט הצילומים של "הסנדק" (1972), סרטו של אביה, פרנסיס פורד קופולה. ב-1989 כתבה עם אביה את תסריט האפיזודה מתוך "סיפורי ניו יורק" - "החיים ללא זואי". באפיזודה זו ניתן להבחין בחלק מהחומרים בהם עתידה קופולה לעסוק בסרטיה – בדידות וכמיהה. ב-1999 ביימה קופולה את סרטה הראשון, "חמש ילדות יפות", בו ניתן לצפות בכישרונה יוצא הדופן ביצירת דימויים יפהפיים, המבטאים ביתר שאת את אהבתה לאמנויות הצילום, האופנה, האמנות הפלסטית והקולנוע. סרטיה מעוצבים בקפידה, רוויים בטקסטורות, פסקול משובח ואווירה חלומית. הדמויות המרכזיות הן לרוב נערות ונערים או מבוגרים בתקופת מעבר, משבר וחוסר וודאות. כמו כן, אחד המאפיינים הבולטים בסרטיה הוא מיעוט הדיאלוג, וניכר כי מדובר בסרטים שבמרכזם התבוננות ותחושות תוך ניסיון לתפוש באופן וויזואלי את המצב הפסיכולוגי בו שרויות הדמויות.
סרטיה של קופולה עטורי שבחים ופרסים בהם פרס אוסקר עבור תסריט "אבודים בטוקיו", ולאחרונה אף הפכה בזכות הסרט "הפיתוי" לאשה השנייה בהיסטוריה, שזכתה בפרס הבימוי בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן.
במהלך החודש נקרין את "אבודים בטוקיו" (2003) בליווי הקדמה מאת סמדר זמיר, במאית ומרצה לקולנוע ומגדר; "חמש ילדות יפות" (1999); "מארי אנטואנט" (2006); ו"הפיתוי" (2017). 

 

מחווה: ז'אן מורו

בסוף יולי הלכה לעולמה ז'אן מורו, אחת השחקניות המוערכות והגדולות ביותר בקולנוע הצרפתי והעולמי. מורו, שהיתה מזוהה עם הגל החדש הצרפתי, והתפרסמה בזכות תפקידה המופלא כקתרין בסרטו של פרנסואה טריפו, "ז'יל וג'ים", שיחקה ביותר מ-130 סרטים. במהלך הקריירה ארוכת השנים עבדה מורו לצד מיטב הבמאים בהם מיכלאנג'לו אנטוניוני, לואיס בונואל ז'אק דמי ולואי מאל, וזכתה בפרסים רבים בהם פרס כבוד על משחקה בפסטיבל קאן. החודש יוקרנו שלושה סרטים לזכרה: "הלילה" (אנטוניוני, 1961); "ז'יל וג'ים" (טריפו, 1962); ו"הכלה לבשה שחורים" (טריפו, 1968). 
 
מתוך הסרט הכלה לבשה שחורים

מתוך הסרט הצד האחר של התקווה
פוקוס: אקי קאוריסמקי
יצירתו הקולנועית של הבמאי הפיני, אקי קאוריסמקי, אחד הבמאים המשובחים והמקוריים הפועלים כיום, מביאה עימה משב רוח רענן לתעשיית הקולנוע העולמית. קאוריסמקי בוחר לעסוק בנושאים חברתיים, ובמרכז יצירתו מעמיד אנשים פשוטים, בני מעמד הפועלים, המבקשים לפלס את דרכם בתוך עולם רווי משברים. חזונו האמנותי ניכר בכל פריים וכולל עיצוב מוקפד, תנועות מצלמה מועטות, דיאלוגים מדויקים, מחוות ותנוחות מדודות וחסכוניות וסיטואציות אבסורדיות מהולות הומור לקוני וייחודי לו. לצד המינימליזם, קאוריסמקי מצליח ליצור עושר וויזואלי ופיוטי וסרטיו ספוגים באמירה הומניסטית תוך התייחסות עמוקה למורכבות ההוויה האנושית. במהלך החודש, לצד סרטו החדש, "הצד האחר של התקווה", שזכה בפרס "דב הכסף" לבימוי בפסטיבל ברלין 2017, יוקרנו הסרטים: "הנערה מבית החרושת לגפרורים", זוכה פרס הפורום, פסטיבל ברלין 1990, ו"עננים נודדים", זוכה פרס חבר השופטים, פסטיבל קאן